אודות אחו

אחו נולדה לפני 23 שנה, ביודפת שבגליל, מתוך אהבה גדולה לבדים.

לכל אישה יש את הבגד שיתאים לה
שאיתו תרגיש בנוח, כמו עור שני.
בדים, צבעים, טקסטורות, צורות המפגש ביניהם…
כל אחת והבגד בו היא מרגישה בבית, כל אחת והצבעים שאיתם היא מרגישה בנוח
כל אחת והצורות (הגזרות) המחמיאות למבנה הגוף הפרטי והמיוחד לה
החיבורים בין כל אלה, הם ה"אני מאמין" של אחו.

הכבשה,
היא פרי עפרונו של אנטואן דה סנט-אכזופרי
"אנא.. צייר לי כבשה…

"ציירתי לו. הוא הסתכל בעיון ואמר: "לא, הכבשה הזאת כבר חולה מאוד. צייר עוד אחת." ציירתי.
ידידי חייך חיוך חביב, סלחני: " הרי אתה רואה… זו לא כבשה, זה איל. יש לו קרניים…"
אז שוב ציירתי מחדש. אבל גם הציור הזה, כקודמיו, לא הניח את דעתו: " הכבשה הזאת זקנה מדי. אני רוצה כבשה שתחיה הרבה זמן.
" עכשיו פקעה סבלנותי, כי רציתי סוף סוף להתחיל לפרק את המנוע. על כן שרטטתי לו את הציור הזה. ומיד אמרתי: "זו התיבה. הכבשה שאתה רוצה נמצאת בפנים."
והנה להפתעתי אורו פניו של השופט הצעיר שלי: "בדיוק כבשה כזאת רציתי!…"
מתוך ה"נסיך הקטן"
ספרו של אנטואן דה סנט-אכזופרי

… ואם הצלחנו במשהו לקלוע לפתרון חידת הנשים המיוחדות שאוהבות את הבגדים שאנו יוצרות ומרגישות בהם בבית אתן תגידו …

אחו

אירית גינזבורג-כרמי

נולדתי וגדלתי בחיפה של שנות ה 60.
את הכשרתי המקצועית עשיתי כגננת וכמורה לחינוך מיוחד בירושלים, בסמינר דוד ילין.
אחרי הלימודים, ביחד עם חברה שותפה פתחנו גן פרטי.
להולדת בני השני קיבלתי במתנה מהורי מכונת תפירה, חברה לימדה אותי איך מוציאים גזרות.
בדים, צבעים וטקסטורות תמיד היו אהובים עלי, וכך התחלתי לתפור.
כולם צחקו עלי, שאלו אם אלו בגדים לבובות, אבל נמרוד בני, נולד הישר לתוך הבגדים, בדיוק לגודלם (קילו אחד ו 900 גרם).
כשעברתי ליודפת שבגליל, נטשתי את מקצוע הגננת ועבדתי במושב השיתופי, שהיתה אז יודפת.
עם ההפרטה, פוטרתי ממשרתי כמקפלת גרביים ונותרתי ללא עבודה.
חזרתי לתפור, וכששכנות החלו להתעניין בשמלות שהכנתי,
החלטתי לעלות לירושלים למכירה בביתה של חברה.
אישה שהגיעה למכירה, קנתה את כל הבגדים שהבאתי.
אז התחלתי לתפור.
פתחתי את אחו – הבגדים עם הכבשה, שהיו בעיקר בגדי ילדים.
אחרי שנתיים וחצי של עבודה חברה טובה המליצה לי מאוד על לימודי תדמיתנות, להכניס קצת חוקיות לפרשנות החופשית שנתתי לבדים ולגזרות.
התחלתי ללמוד תדמיתנות בגשר הזיו אצל המורה אורה.
המפגש עם חוקי התפירה, הדייקנות והסדר הביא אותי למשבר עמוק שכמעט וחיסל את אחו.
אבל הצלחתי להמשיך, ולאט לאט להטמיע את החוקים מבלי לוותר על היצירתיות.
הבדים, השילובים, תמיד היו הצד החזק שלי, ולבקשת האמהות התחלתי לייצר גם בגדי נשים.
בשנים הראשונות תפרתי הכל לבד ואחר כך התחלתי להיעזר במתפרות שבאזור.
אחו נדדה איתי לכל מקום שעברתי אליו – חיפה, כמון, חרשים וחזרה ליודפת, הרבה ילדים וילדות גדלו עליה.
עם השנים הביקוש לבגדי נשים גבר. גם נשים רצו ללבוש את הבדים הנעימים והצבעים החיים, ואחו הלבישה אותן בשמחה.
ב 2015 הצטרפה ורה. זו הייתה תפנית משמעותית, הדמיון והאהבה לבדים קיבלו רגליים איתנות.
ב 2017 הצטרפה שונה, ביתי הבכורה, והדמיון והרגליים קיבלו גם ידיים שיכולות להביא את מעשינו עד אליכן…
הלב הפועם של אחו נמלא בדם חדש.
עם המעבר לשיווק באינטרנט, ובעזרת ורה ושונה, החלטתי להגשים חלום ישן ולפנות לעצב בגדים גם לנשים במידות גדולות (וגם גדולות מאוד).
תוך מחשבה מיוחדת על מה יתאים, מה ירגיש ומה יראה הכי טוב על אישה במידה גדולה.
הבנתי שמי שבאמת זקוקות למבחר רענן של אפשרויות לבוש חדשות, הן נשים במידות גדולות.
נשים שלא מוצאות מענה הולם בתרבות המקדשת את הגוף הרזה,
שוק המבקש מהאישה להתאים עצמה למידותיו.
אני ביקשתי להתאים את מידותי לנשים,
את התנועה והצבעוניות להצליח להביא בצורה כזו שנשים יוכלו לחוש בנוח,
להראות טוב, לשמוח במלבושים החדשים.
מקווה שאצליח,
ותודה לכן, על האמון,
ועל שמחת היצירה.
שלכן,
אירית

שונה גינזבורג

נולדתי בירושלים,

בגיל 6 עברתי ליודפת,

למדתי בכיתה השנייה בבית ספר הרדוף, בצעדי הצמיחה הראשונים של חינוך וולדורף בארץ.

אחר כך – חיים – תל אביב (סיימתי לימודי עו"ד), ניו יורק, על הדרך תחנות בהודו,

עבדתי בבנק ישראל, ביעוץ בניהול מו"מ, בקרן השקעות חברתית,

ופתאום, האפשרות הזו – לעבוד עם אמא,

לקחת את אחו ולהצמיח אותה למחוזות חדשים.

ללמוד במהירות את מה שיש ללמוד על שיווק באינטרנט

ועל א-נשים, שזהו לימוד אין סופי,

עם כל אישה חדשה המצטרפת למעגל הלקוחות של אחו,

לימוד של הלב,

עם התאמה של סנטימטרים, גזרות, בדים, אישיות, סיפורים…

שמחה להכיר…

שונה

ורה פודים

(אירית מספרת…)
נולדה בכפר בוקצ'צ'ה בצפון סיביר,
מקום בו הטמפרטורות בחורף יורדות למינוס 64 מעלות.
כבר מנעוריה עסקה בתפירה וסריגה.
למדה תדמיתנות והנדסאות מכונות בתחום בדי הסריג,
ברוסיה של ימי השלטון הקומוניסטי.
התחילה לעבוד במפעל לבדים ועיצוב אופנה ולאחר מכן הקימה בית אופנה בבירביג'ן ברוסיה.
בגיל 36 עלתה לארץ, עבדה בהרבה עבודות כדי לפרנס את משפחתה,
אבל תמיד מכונת התפירה לידה.
המפגש בינינו היה מרגש.
קיבלתי את הטלפון מטכנאי מכונות התפירה החדשות שרכשתי לאחו וחיכו לתופרת.
התקשרתי: "אני לא רק טובה – אני מצויינת" אמרה בטלפון, וידעתי שזו תהיה היא.
כשהגיעה לסטודיו בשבת בבוקר קיץ 2015,
שאלתי אותה: בת כמה את?
55 ענתה
ובאיזה חודש נולדת?
פברואר
ובאיזה תאריך?
ב – 6
כמו מפגש בין כוכבים עברה צמרמורת את שתינו
נולדנו באותו יום ובאותה שנה
היא בערבות הקרות, בנופים האדירים של רוסיה
ואני – בארץ השמש על חופו של הים התיכון
והנה, נפגשנו…
ומפירות המפגש הזה אחו ניזונה, צומחת וגדלה.
ורה אכן דייקה כשאמרה "אני לא טובה – אני מצויינת"
ידיעותיה בתחומי הבדים, תדמיתנות ושלא נדבר על כישורי התפירה המדוייקים שלה
נותנים בסיס איתן ומפרש גדול לרוח של אחו.

נגישות (לסגירה לחצו על הכותרת)